עטיה ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א ואח'

פסק דין

1. זוהי תביעה לתגמולי ביטוח בשל טביעת סירה. הנתבעים כפרו בחבותם וטענו שהתובעים, בעלי הסירה, גרמו בעצמם לנזק. הטענה בוססה מתחילה על הצטברות של ראיות נסיבתיות "מחשידות" בלי שהנתבעים התיימרו להוכיחה במישרין. אלה עובדות שהוכחו: התובעים בנו יכטה שהושקה בנובמבר 2006. חלק מהעבודה עשו בעצמם. כעבור כחצי שנה נגנבה היכטה ונמצאה בלב ים, טבועה.

א. בחצי השנה בין ההשקה לאירוע, התגלו בסירה ותוקנו 3 דליפות מים והוחלף המנוע המקורי במנוע גדול יותר. ימים אחדים לפני האירוע פירק התובע 1 את המתנע של מנוע זה ומאז שטה הסירה בעזרת מנוע חיצון – וזאת, מפני שהמנוע הקבוע לא היה תקין.

ב. ההשקעה הכספית בבניית הסירה היתה, כפי שקורה לעתים בבנייה עצמית, גבוהה משוויה והיא בוטחה (עפ"י עצת הנתבע 3) בערך מופרז של 100,000$.

ג. לפני הטביעה, פורק ציוד מהסירה. הפירוק לא נעשה בחופזה ובפראות אלא בצורה מסודרת. כשנמצאה הסירה לא היה עליה המנוע החיצוני שבאמצעותו הושטה קודם.

ד. הספינה נלקחה מהמרינה, הושטה כ-5 ק"מ מהחוף ואז הוטבעה בעומק 30 מ' ע"י חיתוך צינור כניסת מי הים.

ה. התובעים פנו לקבל ייעוץ משפטי כבר ביום האירוע, אבל האישור שבידם על הגשת תלונה במשטרה ניתן 81 ימים אחרי האירוע. התובע 2 טען שפנה בע"פ לשוטר במרינה בעת האירוע, אך השמאי תלמור העיד שבמרינה יש רק נקודה של משטרת הגבולות.

2. הנתבעים חושדים בתובעים גם מטעמים נוספים, שלדעתי אינם רלוונטיים:

א.הנתבעים טוענים שהתובע 1 לא הגיע למרינה לחזות בהרמת הסירה והתובע 2 עזב את המקום בטרם ההרמה. לדעת הנתבעים מלמד הדבר על כך "שלא הרגיש נח" להמצא במקום. לא נראה לי שיש משקל כלשהו לספקולציה שכזו.

ב. התובעים הציבו דרישות "אבסורדיות" לבדיקתם בפוליגרף, שבמקביל לבדיקתם יבדקו גם מנכ"ל הנתבעת 1 ומנהלת מחלקת התביעות שלה. נזכיר: מבוטח לא חייב להסכים לבדיקת פוליגרף. בדיקה זו שנויה במחלוקת ומותר לאדם לסרב להסתכן בטעויותיה. הסירוב לא מעיד על "תחושת אשם" ואינו יכול להזקף לגנות המבוטח בשום צורה.

3. דרישת התובעים, שגם בכירי הנתבעת 1 יעמדו לבדיקת פוליגרף, השתלבה בקו הגנה שנון למדי שנקטו – החשדת הנתבעים בעבירות פליליות, תוך אזכור הסתבכויותיהם המשפטיות בעבר. הנתבעים גם טענו שבנו של הנתבע 3 (שמסר לכאורה גרסאות סותרות על נסיבות הגעתו לזירת הטביעה), הוא אשר חתך את צינור כניסת מי הים בסירה, כאשר השתתף בחילוצה. אין כל ראיה התומכת בטענה, למעט העובדה שאותו עד אכן השתתף בחילוץ והיתה לו גישה לסירה. ספק בעיני אם הטענה נטענה ברצינות: אין ספק שהסירה אכן נמצאה שקועה. מים חדרו אליה. איש לא העיד על פתח אחר שנמצא בה ואשר ממנו יכולים היו המים לחדור אליה, זולת אותו צינור. דומה, שהניסיון להטיל דופי בנתבעים בא להניח "משקל שכנגד" לטענות ההגנה. לא מצאתי בו כל רלוונטיות. אין טענה (רמז למניע, הזדמנות או שמץ ראיה) שהנתבעים הטביעו את הסירה. אין בסיס ממשי לטענה שהם בדו ראיות המסבכות את התובעים וכמעט כל העובדות שהוכחו (ופורטו בפסקה 1) אינן במחלוקת ממשית. טענות על חוסר הגינותם הכללית של הנתבעים לא תורמות דבר לבירור העניינים שבמחלוקת ונראות כניסיון להסיח את הדעת מהעיקר.

4. העבריין לא נלכד, אך ניתן ללמוד לא מעט ממעשיו. לא מדובר בגנב סתם, המעוניין ברכוש. כדי להשיג את הרכוש שסולק, לא היה העבריין חייב לטרוח לגנוב את הסירה, להפליג ללב ים, להטביע את הסירה ולשוב על דרכו (בסירה אחרת, מן הסתם). מדובר במאמץ רב שמחייב נגישות לכלי שיט ומיומנויות שיט. ספק אם המאמץ שווה בטרחה, וכנראה ניתן היה להשלים את הגניבה בפחות מאמץ במרינה עצמה. הנזק לסירה לא נגרם ממעשה של ונדליזם ספונטני. ממילא, ניתן היה להצית את הסירה או לחבל בה בתוך המרינה עצמה. רצף מעשיו של הגנב מתאים רק לעבריין בעל מיומנות ונגישות ימית, שמצד אחד רצה באובדן הסירה בדרך "דיסקרטית" (ומכאן ניסיון ההטבעה וניסיון "מחיקת הזהות" של הסירה), ומצד שני לא רצה לאבד את הרכיבים הניתנים לפירוק, כמו המנוע החיצוני. התובעים טוענים שאינם יודעים ואינם יכולים להסביר את מעשי העבריין. ברגיל אין קורבן העבירה נדרש להסביר את מניעי העבריין ומעשיו, אלא שבמקרה זה, נראית התנהגות העבריין כחסרת פשר לחלוטין. לעומת זאת, צודקים הנתבעים, שלתובעים היו מניע כלכלי ואמצעים לביים את הגניבה ולהטביע את הסירה ולפחות מקצת מעשיהם נותרו ללא הסבר מניח את הדעת.

5. עד המשפט נותרו טענות הנתבעים מבוססות רק על ראיות נסיבתיות, והנה במשפט עצמו נמצאו לראשונה ראיות המסבכות את התובעים במישרין. התובע 2 העיד כי ביקש מעד התביעה יעקב לינדנר המכונה "ינקי", שיקפיד להניע את המנוע שנותר אצלו כדי שלא יהרס וגם שילם לו עבור זה. מר לינדנר סתר טענה. לדבריו, הוא הזהיר את התובעים שהמנוע יהרס אם לא יונע והציע להם שישלמו לו עבור העבודה, אך התובעים סירבו ואמרו לו במפורש שיניח למנוע לעמוד. התובעים מבקשים כעת פיצוי עבור הנזקים שנגרמו למנוע. עדותו של אותו עד סיבכה את התובעים עוד יותר. התובעים הסתמכו על מכתב שכתב העד סמוך לאחר חילוץ הסירה שבו נאמר, כי יש להחליף את המנוע בשל נזקי חלודה פנימיים. בחקירתו הנגדית הודה העד, שבעת פירוק המנוע לא היו נזקים כאלה, המכתב לא שיקף את המציאות והוא הוכן על ידו לבקשת התובעים "בשביל הביטוח".

6. קובע סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. שעניינו "מרמה בתביעת תגמולים": "הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחבותו." (ההדגשות שלי – י.ב.) סעיף 25 בא להתמודד עם קושי המובנה לתוך יחסי מבוטח ומבטח – שהמבטח תלוי לחלוטין באמינות המידע שנמסר לו על-ידי המבוטח והוא מצופה לשלם לו תגמולי ביטוח ללא דיחוי. יחסי מבטח ומבוטח מחייבים תום לב מירבי. אין לסבול בתוכם כחש והונאה. מכאן מתחייב תמריץ שלילי, סנקציה על מבוטח שנתפס במעשה מרמה וניסה לקבל תגמולי ביטוח שלא מגיעים לו. בכוונת מכוון שלל המחוקק ממבוטח כזה את תגמולי הביטוח מכל וכל – ולא יצר הסדר יחסי, שבו יזכה המבוטח בתגמולים בגין חלק תביעתו שלא נוגע במרמה. הסדר יחסי כזה רק מתמרץ מבוטח "לנסות את מזלו" במרמה. והנה, התובעים ניסו לבסס את תביעתם על מכתב כוזב שהוכן על-מנת לקבל תגמולי ביטוח שלא מגיעים להם. אלה הנסיבות שבהן דן סעיף 25 ובגינן הנתבעים פטורים מחבותם.

7. לא אוכל להסתפק בכך. טענת נתבעים היא שהתובעים גרמו נזק לסירה כדי לקבל תגמולי ביטוח ולשם כך היו מעורבים בדרך כלשהי בביום גניבת סירתם והטבעתה. והנה עדותו של מר לינדנר מוכיחה, שהתובעים אכן גרמו נזק למנוע על דרך ההזנחה המודעת, כדי לתבוע בגינו תגמולי ביטוח וכדי לזכות בתגמולי ביטוח גם הזמינו ממנו מכתב כוזב. משמע, בהחלט ניתן לייחס לתובעים גרימת נזק מכוון לרכוש עצמם ומעשי הונאה על מנת לקבל תגמולי ביטוח. מעשים אלה שנעשו לאחר הטביעה, חברו לראיות הנוגעות לפרקי זמן מוקדמים יותר ושכנעו אותי, שהתובעים אכן ניסו לגבות תגמולי ביטוח באמצעות ביום הגניבה וההטבעה שבו היתה להם (לכל הפחות) יד.

לאור האמור התביעה נדחית. התובעים ישאו בהוצאות הנתבעים בסך 35,000 ₪.

ניתן היום, י' אב תש"ע, 21 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: